Written by האישה תבעה כתובה בסך 180,000 ₪, כיצד יפסוק בית הדין הרבני?
מאמר בנושא חיוב הבעל בכתובה – עו"ד אבירם כהן – עו"ד גירושין בחיפה
רקע עובדתי:
בני הזוג נישאו ביום כד' באלול תשע"ד (19.9.2014). מדובר בנישואין שניים לבעל ונישואין שלישיים לאישה. אין ילדים משותפים מנישואי בני הזוג דנן, אך לבעל שלשה ילדים מנישואיו הקודמים כשהמשמורת אצל האם, ולאישה בת מנישואין קודמים שהתגוררה יחד עם הצדדים.
כעבור חמשה חודשים החלו קשיים בחיי הנישואין והצדדים פנו לטיפול זוגי. הבעל עזב את הבית ביום כ"ב בכסלו תשע"ו (4.12.2015), ובט' בטבת תשע"ו (21.12.2015) פתחה האישה תיק גירושין. בני הזוג התגרשו ביום ט' באייר תשע"ו (17.5.2016).
במהלך חיי נישואיהם הצדדים חיו בדירה הרשומה על שם הבעל אך נרכשה על ידי הוריו שעדיין משלמים משכנתא. יש לציין שניהול חייהם המשותפים התנהל באופן שלכל אחד מהצדדים יש חשבון בנק פרטי המשמש אותו בלבד, ויש חשבון משותף שהצדדים מפקידים אליו סכום מסוים. חשבון זה שימש את הצדדים לחייהם המשותפים.
טענות האישה:
האישה טענה בפנינו כי הגירושין באו מהבעל והיא כלל לא רצתה להתגרש. לדבריה, בעלה מרד בה וסרב לקיים עמה יחסי אישות בטענה שהוא עייף ועצבני. מאחר והיא מימנה את בעלה ואת ילדיו מנישואיו הקודמים והגיע מצב של אי שליטה בהוצאות, משום כך היא ביקשה בבנק לחייב את חתימת שני בני הזוג יחדיו על כל הוצאה כדי שיוכלו לשלוט בהוצאות, אך הבעל ראה זאת כהפרדה רכושית והוא עזב את הבית. לדבריה הגירושין הגיעו מצדו של בעלה ולא ממנה. היא רצתה כל העת שלום בית, ואכן היו מגעים לשלו"ב ביניהם שלא צלחו, מאחר והבעל דרש שהיא תוותר על כתובתה ותשלם שכ"ד על מגוריה בביתו – דבר שהיא לא הסכימה לו, ומכאן הדרך היתה קצרה לגירושין.
טענות הבעל:
הבעל טוען שהוא לא מרד באשתו כלל, וכמו שהאישה הודתה שהיו ביניהם יחסי אישות אחת לחודש. להיפך, הוא נתקל בסירוב ממנה לקיום יחסי אישות ביניהם. (שורות 72-75 לפרוטוקול הנ"ל). לדבריו האישה היא זו שגרמה לפירוד, ותכננה את הגירושין מבעוד מועד. האישה נהגה כל העת בחוסר תום לב מובהק תוך כדי יצירת הפרדה כלכלית זאת לאחר שמשכה מזומנים רבים מהחשבון. היא קיימה קשר עם גברים אחרים, ובמקביל איימה עליו כל העת שהיא תתלונן עליו במשטרה, והבעל בהיותו נושא עמו אקדח ברישיון מתוקף תפקידו כנהג אמבולנס, חשש עד מאד מאיומיה ובעצם היא הפכה את חייו לבלתי נסבלים (שורות 62-65 מפרוטוקול הדיון מיום י"ג סיון תשע"ו 19.06.2016). היא פרצה לתיבת הדואר האלקטרוני שלו וביצעה הקלטות ואיסוף חומרים שכל מטרתם להכפישו על לא עוול בכפו (כתב הגנה של הבעל בסעיף 15). היא אילצה אותו לעבור דירה מהדירה שלו בה הם היו דרים. בצר לו, ומחמת שחשש ממנה עד מאד הוא נאלץ לעזוב את הבית, ומיד לאחר 10 ימים היא כבר פתחה נגדו תיק לתביעת גירושין. לדבריו, מטרתה היתה אחת ויחידה לעשות עושר על חשבונו, ואף חסכה סכום כסף נכבד בחשבונה האישי במהלך חיי הנישואין.מדברי הבעל עולה כי האישה חשובה כמורדת ולא מגיע לה כתובתה
בית הדין הרבני פסק:
א. מי מבין בני הזוג גרם לפירוד והביא לגירושין.
אין ספק שהדבר הראשון שעלינו לברר בעת תביעת כתובה הוא, בשל מי הסער הזה ומי אשם בגירושין.בדרך כלל ישנם שני פרמטרים ברורים כדי לקבוע זאת.
א. מי עזב את הבית.
ב. מי פתח תביעת גירושין ראשונה.
לא תמיד שני הפרמטרים מצביעים על אותה תשובה. ישנם מקרים כמו בנידוננו, שהבעל הוא זה שעזב את הבית, אך במקביל דווקא האישה היא זו שפתחה תיק תביעת גירושין ראשונה.
בדרך כלל מקובל להניח כי הצד שעזב את הבית הוא זה שגרם לפירוד, כאשר הצד השני נוכח לראות את אשר לפניו ולאחר שקרא היטב את המפה הוא נאלץ לפתוח תיק לגירושין. אך ברור שהדבר איננו וודאי. ייתכן עד מאד שהצד שעזב את הבית הוא זה שנגרר לעשות כך לפי שמבחינתו כלו כל הקיצין לנוכח התנהגותו של הצד השני כלפיו, וכפי שבעצם טוען הבעל דנן.
- על אף חיובו הברור של הבעל בכתובת אשתו מרגע היכנס לחופה, הנה מבואר בפוסקים שאישה הגורמת לסיום חיי הנישואין אינה זכאית לכתובה וכפי שנבאר בהמשך.
- ב"עיקר כתובה", הטעם שאישה שתובעת ויוזמת גירושין מפסידה סכום זה – שהרי טעם התקנה לחייב עיקר כתובה – כדי שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה, וזו שרוצה לצאת ממנו, אין עניין להכביד עליו שלא יגרש, ולכן מגרש בלא כתובה.
- תוספת כתובה – אישה שגרמה לפירוק ביתם המשותף, מפסידה היא אף את תוספת הכתובה כאמור.
- כתב הרמב"ם שהבעל כן חייב לה את התוספת כתובה כיון שהאשמה איננה באישה כלל, ורק היכא שמעשיה הם הגורמים לפירוד, בהא לא התחייב לה הבעל את תוספת הכתובה.
- חיובו של הבעל בתוספת כתובה לאשתו הוא רק היכן שהוא היה הגורם לגירושין ולא כשאשתו גרמה לכך – כבר כתבוהו ראשונים נוספים בבירור יתר, ונציין דבריהם:
הנה ידועים דבריו של רבינו חננאל[1] לגבי בעל שחייב לגרש את אשתו ואף כופין אותו על כך וכגון מחמת מומין שנמצאו בו וכדומה, שאף על גב שהאישה לא הפסידה את כתובתה – הגם שהיא זו שתבעה את הגירושין – מאחר וטענתה התבררה בבית הדין ויש כאן עילה הגוררת על פי תורתנו כפייה על הגט, וכאמור לא הפסידה את כתובתה בשל תביעתה, מכל מקום תוספת כתובה אין לה, דלעניין זה תוספת כתובה אינה ככתובה. מבאר שם רבינו חננאל את דבריו וזה לשון התוס' (יבמות סה: ד"ה כי הא):
"פירש רבינו חננאל דכל הנך דכופין מחמתה דוקא מנה ומאתים אית לה, אבל תוספת לית לה דאדעתא למיפק לא אוסיף לה וכו' ור"ת מפרש דלכל מילי הוי תנאי כתובה ככתובה".
האם יש הוכחה כלשהי להיותה של האישה מורדת
- מדבריו של הבעל שהעלה בפנינו עולה כי האישה הינה "מורדת" ולכן איננה זכאית לקבל את כתובתה.
- גם הטענה כי האישה הציעה לבעל קיום יחסים לפני שעזב את הבית, נראה שאף הצעה זו אינה אלא צעד טקטי, להראות שהיא אינה אשמה בפירוד.
- היעלה על הדעת שאחר שעשתה צעדים דרסטיים לפרק את השיתוף ו"לדחוף" את הבעל לעזוב את הבית המשותף, נקבל ברצינות בקשה "פורמלית" לקיום יחסים? האם "המילים הריקות" של הצעה זו יכולים לכסות על "מעשים מלאים" המראים בדיוק להיפך? ברור גם ברור שבהשתלשלות האירועים שהוזכרו ובתכיפותם, יש כאן אמירה תכליתית וברורה של האישה לבעלה, כי היא מאסה בחיי הנישואין ובכך היא "דוחפת" אותו לעבר הדלת.
- הוי אומר, כי לא המעשה בשטח הוא המודד והקובע בשל מי הסער הזה, אלא מה עומד מאחוריו, ומהו המניע לפירוד הזוגיות.
- בית הדין הרבני פסק שבמקרה דנן הגירושין יצאו מהאישה ולא מחמת הבעל, אם כן בודאי שמחמת זה הפסידה כתובתה, שהרי היא זו ש"דחפה" ויזמה את הגירושין.
המאמר נרשם על ידי :
עורך דין משפחה וגירושין בהרצליה ורמת השרון – עו"ד אבירם כהן
עו"ד גירושין בחיפה – עו"ד אבירם כהן
לייעוץ בנושא , תוספת כתובה, כתובה וגט פיטורין – יש לפנות לעורך דין גירושין בחיפה משרד עו"ד אבירם כהן ושות'
סניף חיפה, רח' שד' פלי"ם 2 – טל: 048645801
סניף תל-אביב, רח' הארבעה 28 טל': 0733701874