האם הנתבעים רשאים להחנות רכבים בשטחים משותפים שלא הוצמדו כחניות

עורך דין  סכסוכי שכנים בחיפה והקריות עם ניסיון והמלצות

עורך דין סכסוכי שכנים מומלץ בחיפה והקריות       

רקע עובדתי:

תמצית טענות התביעה-

1. הנתבעים חונים רכבים למשך שעות ארוכות ברחבת הכניסה לבית, בשטחים שלא יועדו לחניה, לרבות בשטחי גישה לחניות ובגינות, ובכך תופסים חזקה ייחודית בחלקים מהרכוש המשותף. כמו כן, הנתבעים חוסמים את חניות/רכבי התובעים שלא כדין. התנהלות זו של הנתבעים היא בגדר שימוש בלתי סביר בשטח המשותף, שכן היא מהווה הפרעה ומונעת מהם להשתמש באופן דומה בשטח זה.

2. על אף התקנון המוסכם של הבית שאסר על שימוש בדירות במבנה לצרכי עבודה או עסק מכל מן וסוג, מנהלים הנתבעים את עסקם מהבית, מאחסנים ציוד וחומרי בניה בשטח המשותף (חדר המדרגות, חדר ההסקה והחצר), ומותירים אשפה במעלית באופן הגורם לתובעים למטרד ומונע מהם להשתמש באותם שטחים לייעודם או לאחסנה.

3. התובעים עתרו למתן צו עשה קבוע שיאסור על הנתבעים להחנות רכבים בשטחים שלא הוצמדו להם לצרכי חניה או שלא יועדו לכך, ולמתן צו מניעה שיאסור עליהם להחנות רכב מסחרי בחנייתם הפרטית. כמו כן, עתרו התובעים למתן צו עשה לסילוק מיטלטלין מהשטחים המשותפים ולמתן צו מניעה שיאסור עליהם להניח פסולת, לרבות פסולת בניין, בשטחים המשותפים.

תמצית טענות ההגנה-

4. בבעלות הנתבעים שלושה רכבים, מתוכם רכב אחד מסחרי שמפאת גובהו אינו יכול לחנות בחניה הצמודה להם. החניה הצמודה להם אינה יכולה לשמש ליותר מרכב אחד. בתחום החלקה קיים שטח סלול נוסף המשמש לחניית שני רכבים של הצדדים להליך, בנוסף לשטחים שהוצמדו כחניות (להלן: "משטח הגרנוליט"). היות שהתובעים מעמידים את רכבם במשטח הגרנוליט באופן קבוע ומתמשך, תוך שהם מותירים את חניותיהם הפרטיות ריקות, היות שהרחוב הסמוך לבית מרוחק מהבית וקיימת בו מצוקת חניה, והיות שהנתבעים זקוקים למקום חניה נוסף לא נותרה בידיהם ברירה אלא להחנות רכבים גם בשטחים המשותפים. יחד עם זאת, היות שבהיקף הבית קיים שטח של כ 650 מ"ר, העמדת רכבם ברחבת הכניסה לחניות או לצדי שביל הגישה אינה פוגעת בנתבעים והיא מהווה שימוש סביר ברכוש המשותף להם ולתובעים

 

המפקחת על הבתים המשותפים בחיפה פסקה:

5. סעיף 55 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: "החוק"/"חוק המקרקעין") מאפשר הוצאת חלקים מהרכוש המשותף והצמדתם לדירה ספציפית וכך הוראתו:

"(ג)   בעלי הדירות רשאים לקבוע בתקנון, כמשמעותו בסימן ג' לפרק זה (להלן – התקנון), שחלק מסויים של הרכוש המשותף יהיה צמוד לדירה פלונית, ובלבד שלא יקבעו זאת ביחס לחדרי מדרגות, מעליות, מקלטים ומיתקנים המיועדים לשמש את כל בעלי הדירות; הוצמד חלק מסויים מהרכוש המשותף לדירה פלונית, לא יחולו עליו הוראות פרק זה בנוגע לרכוש המשותף, ודינו לכל דבר כדין הדירה שאליה הוצמד."

6. בבית האמור, ועל כך אין חולק, הוצמד שטח הקרקע בהיקף הבית לדירות הצדדים להליך. סעיף 59 (א) לחוק המקרקעין עוסק בהצמדה כגון דא וזו לשונו:

"א)   מקום שבית משותף מורכב ממבנים אחדים או מאגפים אחדים אשר לכל אחד מהם כניסה נפרדת או מיתקנים נפרדים (להלן – בית מורכב) ובעלי הדירות קבעו בתקנון כי הרכוש המשותף, כולו או חלק ממנו, שבתחומי כל מבנה או אגף יהיה צמוד לדירות שבאותו מבנה או אגף, או שהחזקתו וניהולו יהיו נפרדים, תחול חובת ההשתתפות בהוצאות ההחזקה והניהול של הרכוש המשותף כאמור, על בעלי הדירות שבאותו מבנה או אגף בלבד; בעלי הדירות רשאים לקבוע בתקנון שיקיימו אסיפה כללית ונציגות נפרדת לגבי אותו מבנה או אגף. "

7. מרגע הצמדתו של שטח למספר דירות בבית חדל חלק זה להיות חלק מן הרכוש המשותף הכללי והופך להיות "רכוש משותף חלקי". דהיינו: הוא הופך להיות לרכוש המשותף לבעלי הדירות שאליהם הוצמד אותו חלק. ראו יהושע ויסמן, דיני קניין בעלות ושיתוף 404 (1997). עוד קובע פרופ' ויסמן כי על הרכוש המשותף החלקי, שהוצמד למספר דירות, אין להחיל את דיני הבעלות המשותפת אלא את דיני הרכוש המשותף שבפרק ו' לחוק המקרקעין החל על בתים משותפים. משכך, הדין הכללי בדבר רכוש משותף יחול גם על "רכוש משותף חלקי" בשינויים המחויבים.

8. הצדדים הקדישו חלק ניכר מטיעוניהם לשאלה כמה חניות הוצמדו לכל אחד מהצדדים להליך, והאם קיימת הצדקה להחניית רכבים נוספים ברכוש המשותף. התובעים טענו כי לכל דירה הוצמד שטח שיכול לשמש להחניית שני רכבים, ואילו הנתבעים טענו כי בעוד שלתובעים הוצמד שטח שיכול לשמש להחניית שני רכבים להם הוצמד שטח שיכול לשמש להחניית רכב אחד בלבד.

9. בעניין זה אציין כי מידת חנייה תקנית ממוצעת היא כ-12.5 מ"ר (2.5 מ' רוחב על 5 מ' אורך). ואולם, עפ"י התקנים וההנחיות לתכנון חניה, שטח חניה משתנה בהתאם לנתוני החניה ולנתוני הבית. ברי כי חניה בין שני קירות או עמודים, אשר מגבילים את האפשרות לפתיחת דלתות, תהא רחבה יותר מחניה בין חניות, בה ניתן לפתוח דלתות הרכב לעבר החניה הסמוכה, וברי כי רמות שירות שונות לחניות משפיעות על מידותיהן ועל רוחב שביל הגישה המוביל אליהן ולהיפך.

10. לדירת התובעים הוצמדה חניה בשטח כולל של 32 מ"ר. בביקור שקיימתי במקום עלה כי מדובר על שני תאי חניה בין עמודים אשר בכל אחד מהם יכול לחנות רכב אחד. לדירת הנתבעים הוצמדה חניה בשטח כולל של 29 מ"ר. בביקור במקום עלה כי מדובר על תא חניה אחד גדול המצוי בין עמודים ומאפשר (גם אם בצפיפות) החנית שני רכבים.

11. אפילו הייתי משתכנעת מגרסת הנתבעים כי בתא החנייה שלהם ניתן להחנות רק רכב אחד, לא היה בכך כדי להעלות או להוריד לעניין עצם הזכות להחנות רכבים ברכוש המשותף, שכן זו נבחנת לפי אמות מידה של "שימוש סביר" ברכוש המשותף. קיומה או היעדרה של חניה צמודה לבעלי הדירות בבית אינה אבן הבוחן בעניין כי אם סבירות השימוש ברכוש המשותף. ודוק- בבתים בהם קיימות הצמדות חניה לדירות אין בהן כדי לאיין באופן אוטומטי את זכותו של בעל דירה להעמיד רכב נוסף ברכוש המשותף, ובבתים בהם לא קיימות הצמדות חניה לדירות אין בכך כדי להקנות באופן אוטומטי למי מבעלי הדירות בבית את הזכות להעמיד רכבים ברכוש המשותף.

האם החנית רכב ברכוש המשותף מהווה "שימוש סביר"–

12. התובעים טענו כי מקום בו הוצמדו לדירות שטחים אשר אמורים לשמש אותם כחניות אין זה שימוש סביר להחנות רכבים ברכוש המשותף במקומות שלא יועדו לכך. הנתבעים טענו כי אין למנוע מהם העמדת רכבים ברכוש המשותף במקומות המהווים שימוש סביר שאינו פוגע במי מבעלי הדירות בבית.

13. לו הייתה מתקבלת עמדת התובעים ולפיה אין לאפשר לבעלי הדירות בבית להחנות רכבים בשטחים שלא יועדו לכך במסמכי רישום הבית המשותף הדבר היה מביא לכך שגם החניית רכבם או רכב הנתבעים במשטח הגרנוליט היה נאסר, שכן אין מחלוקת בין הצדדים כי משטח הגרנוליט מהווה רכוש משותף, וכי במסמכי רישום הבית המשותף הוא לא יועד להחניית רכבים. אמנם התובע מס' 1 העיד כי משטח זה הוגדר כחניה משותפת לשתי מכוניות (ראו עדותו בעמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 17.7.22 (להלן: "הפרוטוקול") שורות 35-36), ובמקום אחר טען כי חנייה זו מוגדרת כחניית אורחים (ראו סעיף 11 לכתב התשובה שהגישו ביום 8.6.22), אך במסמכי רישום הבית המשותף לא קיימים כל תימוכין לכך ששטח זה הוגדר כחניה או כי קיבל מעמד שונה מיתר הרכוש המשותף.

14. הנה כי כן, לא ניתן להיעתר לסעד לו עתרו התובעים בסעיף 33 ב. לכתב התביעה "ליתן צו עשה קבוע אשר יורה לנתבעים להחנות את רכבם אך ורק במקומות המסומנים והמיועדים לחניה ואשר צמודים להם", ולו מהטעם שגם התובעים מחנים רכב במשטח הגרנוליט, שעה שממסמכי רישום הבית המשותף, כאמור, עולה כי שטח זה לא יועד לחניה ולא הוצמד לדירות מי מהצדדים להליך.

15. הפועל היוצא מהתנהגות הצדדים להליך הוא שגם אליבא דידם של התובעים אין מניעה עקרונית לאפשר להחנות רכבים ברכוש המשותף כל עוד מדובר בשימוש סביר שאינו פוגע במי מהצדדים להליך.

16. יתירה מכך, חוק המקרקעין אינו נוקט עמדה לגבי זכויות השימוש של בעל דירה ברכוש המשותף. על כן הכלל הקבוע בסעיף 31(א) לחוק, באשר לשימושים המותרים ברכוש המשותף בבתים משותפים, חל בענייננו על דרך ההיקש: באין קביעה או החלטה אחרת של רוב השותפים האחרים, רשאי שותף יחיד להשתמש ברכוש המשותף "שימוש סביר, ובלבד שלא ימנע שימוש כזה משותף אחר". ראו: י. ויסמן, דיני קניין – בעלות ושיתוף, תשנ"ז-1997 עמ' 489; ע. כהן, בתים משותפים, (מהדורה שניה), עמ' 42-43; וכן פנחס נרקיס הבית המשותף 152 (מהדורה רביעית, 1998).

17. גם הפסיקה הכירה בזכותו של בעל דירה לעשות ברכוש המשותף "שימוש סביר", אף ללא הסכמת יתר בעלי הדירות, לרבות לצורך חניה בכפוף לשלושה סייגים: ראשון, שאותו שימוש תואם את הייעוד של אותו חלק ברכוש המשותף; שני, שבעל הדירה לא תופס בשטח חזקה ייחודית כך שבעלי הדירות האחרים יכולים לעשות בו שימוש דומה; ושלישי, שאותו שימוש אינו גורם למטרד או לפגיעה בבעלי דירות אחרים.

18. בע"א 549/73 וינטרס נ' זמורה, פ"ד כח(1) 645, 648 (1974) נקבע:

" במקומנו או בזמננו שימוש במכוניות הוא נפוץ עד כדי כך, כתוצאה מזה הצורך במציאת מקום חנייה למכוניות (לאו דווקא ברשות הרבים) נעשה חיוני ודוחק עד שיש לראות בחנייה במקום מתאים בתוך שטח הבית שימוש רגיל שהוא כורח המציאות".

ואולם, ממשיך בית המשפט וקובע:

"סמכותה של האסיפה הכללית מוגדרת בסעיף 5(א) לתקנון המצוי שבתוספת לחוק והיא:

"…קביעת דרכי ניהולו של הרכוש המשותף והשימוש בו, קביעת ההוצאות הכרוכות בכך, מינוי נציגות, אישור חשבונות והסדר הענינים האחרים הנובעים מהשכנות בבית המשותף".

פירוש הדבר, שמה שהאסיפה הכללית מתירה בנוגע לשימוש ברכוש המשותף – מותר, ומה שהיא אוסרת – אסור…" (הדגשה שלי, י"ל ) (להלן:"פרשת וינטרס").

בע"א 708/72 פרשקר נ' רוזנברג, פ"ד כח (2) 817, 823 (1974) נקבע:

"דין הוא, שכל אחד מבעלי הדירות רשאי לעשות שימוש ברכוש המשותף בצורה נאותה ובאורח סביר והחניית מכוניות הוא בכלל זה, כמו שביאר השופט ברנזון ב-ע"א 549/73, הנ"ל, [פורסם בנבו], חניית מכוניות ברכוש המשותף אין בה משום תפיסת חזקה, וממילא אין בה  משום הסגת- גבולם, של שאר בעלי הדירות, השימוש הוא חולף בעל הדירה שחנה רכבו היום במקום פלוני יכול למצוא מחר שאותו מקום כבר נתפס על- ידי שותפו, ולא יהא רשאי לבוא עמו בטרוניה בשל כך. משל למה הדבר דומה: לעלייה לדירה דרך חדר המדרגות, בעל דירה עולה לדירתו ועובר לצורך כך בחדר המדרגות, תופס במהלכו לרגע קט קטע מחדר המדרגות שהוא רכוש משותף, אך אין תפיסתו מגיעה לדרגת קניית חזקה , ואין בכך כדי למנוע אחרים מלעשות כמוהו. שהיית המכונית החונה יכול שתהיה ארוכה משהיית אדם בחדר המדרגות, אך כזו כן זו היא חולפת, ואינה חורגת מגדר שימוש על-ידי כולם ברכושם של כולם. כל עוד התקנון המוסכם אינו קובע אחרת והאסיפה הכללית לא אסרה, חניית רכב ברכוש המשותף אינה בחזקת אסור" (להלן: "פרשת פרשקר"), וראו גם ע"א 458/82 ילנר נ' גולני,פ"ד מב(1) 49.

19. משקבעה הפסיקה כי החניית רכבים ברכוש המשותף יכולה להיחשב "שימוש סביר" ברכוש המשותף, נשאלת השאלה האם במקום בו הוצמדו חניות לדירות הבית עדיין החניית רכבים ברכוש המשותף יכולה להיחשב "שימוש סביר".

20. לדידי, אין בעובדה שהוצמדו חניות בתחום החלקה לדירות כדי להביא בהכרח לתוצאה ולפיה תיאסר חניה של רכבים נוספים על אלו שהוצמדה להם חניה. המבחן האם חנייה בשטח המשותף נחשבת שימוש סביר, אם לאו, היא פועל יוצא של עמידה בסייגים שפורשו לעיל, ואינה פועל יוצא מקיומן או היעדרן של חניות בבית, בדיוק כשם שקיומו של מזגן לדירה אינו מונע באופן אוטומטי מבעליו להתקין מזגן נוסף ברכוש המשותף.

21. ויוטעם, כלל זה המאפשר שימוש סביר ברכוש המשותף, לרבות לצרכי חניה, חל כל עוד האסיפה הכללית של הבית לא אסרה זאת במפורש על כל בעלי הדירות. בענייננו, היות שבמבנה קיימות רק שתי דירות, ממילא האסיפה הכללית אינה יכולה לאסור חניה כאמור.

22. הנה כי כן, אבחן להלן את המיקומים בהם עשו או מבקשים הנתבעים לעשות שימוש לצרכי חניה, ואקבע מסמרות לגבי כל מיקום על בסיס הנתונים שהונחו לפניי ועל בסיס התרשמותי מהביקור במקום.

העמדת רכבים במשטח הגרנוליט-

23. בקצה שביל הגישה המוביל לחניות הצדדים להליך נמצא משטח הגרנוליט. מעדויות הצדדים להליך עלה כי שניהם מחנים שם רכבים. הנתבעת אישרה בעדותה כי במשטח הגרנוליט יכולים לחנות 2 רכבים, וכי כל צד מחנה שם רק רכב אחד, ראו עדותה בעמ' 14 לפרוטוקול שורות 23-20.

24. היות שמדובר בשטח משותף בו קיימות לשני הצדדים זכויות דומות, זכותו של כל צד להליך להעמיד בו רק רכב אחד בעת ובעונה אחת. היות שמדובר על שטח משותף לא ניתן לייחד חניה מסוימת לכל דירה, והחניה במשטח הגרנוליט תיעשה בבחינת "כל הקודם זוכה", ובלבד שכאמור לא יחנה יותר מרכב אחד של אותה דירה בו זמנית באותו משטח גרנוליט. וראו בעניין את הדברים שנכתבו בספרו של א. אייזנשטיין בספרו יסודות והלכות בדיני מקרקעין חלק שלישי: בתים משותפים 99 (2001) :

"בחניה ברכוש המשותף אין משום תפישת חזקה וממילא אין בו משום הסגת גבול של שאר בעלי הדירות. השימוש הוא חולף ובעל דירה שהחנה את רכבו היום במקום מסויים, יכול למצוא מחר שאותו מקום נתפש על פי בעל דירה אחרת ולא יהיה רשאי לבוא אליו בטרוניה בשל כך… כאשר לבעל דירה אחת יש יותר ממכונית אחת (כגון, לכל אחד מבני הזוג יש מכונית) ואין מקום חניה מספיק למכוניות של שאר בעלי הדירות, נוצר מצב שבעל דירה אחד "תופש" יותר ממקום חניה אחד ומונע מבעלי הדירות האחרות להחנות את רכבם בשטח החניה. במקרה זה בעל הדירה שיש לו יותר ממכונית אחת אינו רשאי להחנות את שתי מכוניותיו בעת ובעונה אחת." (הדגשה שלי י.ל).

25. שעה שכל אחד מהצדדים מעמיד רכב אחד במשטח הגרנוליט ואינו חוסם את משנהו, עסקינן בשימוש סביר ולא מצאתי ליתן צו מניעה האוסר על חניה כאמור.

העמדת רכבים בשטח התמרון ועל גבי שביל הגישה לחניות-

26. העובדה שנבצר מהנתבעים להחנות את רכבם המסחרי בחניה שהוצמדה להם, אין בה כדי להקנות להם את הזכות להחנות רכבים ברכוש המשותף באופן החוסם את הכניסה לחניית התובעים או מקשה על התמרון מהחניות או אליהן. העמדת רכב באופן החוסם גישה של בעל רכב אחר לרכבו – נופלת בגדר שימוש שאינו סביר ומשכך היא אסורה. מהתמונות שהוצגו לי (ראו תמונות המסומנות ת/3, ת/4, ת/5), וכן מביקורי במקום התרשמתי כי העמדת רכבים בשטח התמרון וכן העמדתם על גבי שביל הגישה לחניות מפריעה לתמרון החופשי של הצדדים להליך אל ומחניותיהם וכן מפריעה לכניסה וליציאה של הרכבים למשטח הגרנוליט.

27. לאור האמור, ניתן בזאת צו מניעה קבוע שיאסור על הנתבעים או מי מטעמם להחנות ולהעמיד, ולו לרגע, רכבים בשטח התמרון ובשביל הגישה לחניות. איסור זה מונע העמדת הרכבים או חלקים מהם (דוגמת שני גלגלים) בשטחים אלו.

העמדת רכבים בשטחים אחרים-

28. מעדויות הצדדים עלה כי כל אחד מהצדדים להליך, ובני ביתם שגרים עמם או פוקדים אותם באופן תכוף, עושים שימוש תדיר ב- 2-3 רכבים. לכך יש להוסיף את העובדה שילדיהם מגיעים תדיר לבקר והם מארחים אורחים נוספים בבתיהם. מביקורי במקום התרשמתי כי החניות ברחוב מעטות ושנדרש לעבור שביל ארוך ברגל מהרחוב ועד לכניסה לבית.

29. לנתונים אלו מתווספת העובדה שבביקורי במקום מצאתי חצר רחבת ידיים ובלתי מטופחת. חלקה מצויה באזור הכניסה למבנה, והיא מהווה חלק מחזית הבית, וחלקה מצויה ממערב למבנה באזור החניות, והתרשמתי כי העמדת רכבים בקטעים מסוימים של חצר זו תהווה שימוש סביר. כבר בביקור במקום הבעתי בפני הצדדים את דעתי כי ניתן בקלות רבה להכשיר מספר חניות נוספות בבית לרווחת שני הצדדים להליך.

30. לצערי, התובעים דחו הצעתי להכשיר/לאפשר חניות נוספות בשטח החצר הסמוכה לחניות, ועל כן נדרשת אני לקבוע מסמרות בעניין.

31. יפים לעניין זה הדברים שנכתבו ברע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון (נבו, 23.12.99) לעניין עקרון תום הלב אשר נכונים ויפים גם לענייננו:

"עקרון תום-הלב קובע את אופן התנהגותם של אנשים שמציאות החיים הפגישה ביניהם. הוא קובע כי התנהגות זו צריכה להיות ביושר ומתוך הגינות כנדרש על-פי תחושת הצדק של החברה בישראל. מעצם מהותו, עקרון תום-הלב מהווה אמת-מידה "פתוחה" המשקפת את תפיסות היסוד של החברה הישראלית באשר להתנהגות ראויה בין בני-אדם. הקטגוריות של תום-לב לעולם אינן סגורות; לעולם אינן נוקשות ולעולם אינן שוקטות על השמרים. תום-הלב מכניס לשיטתנו יסוד של גמישות המאפשר לשיטה להתאים את עצמה לצורכי החיים המשתנים. הוא מאפשר למשפט לגשר על הפער בין צרכיו של הפרט לצרכיו של הכלל; בין האינדיווידואליזם לקהילתיות. הוא צינור שדרכו שואב המשפט רעיונות חדשים. תום-הלב אינו מניח "מידת חסידות" (ראו ע"א 148/77 רוט נ' ישופה (בניה) בע"מ [פורסם בנבו] [58], בעמ' 635). תום-הלב אינו דורש כי האחד לא יתחשב באינטרס העצמי שלו. בכך שונה עקרון תום-הלב מעקרון הנאמנות (החל על דירקטור, שלוח, אפוטרופוס או עובד ציבור (ראו: בג"ץ 164/97 קונטרם בע"מ נ' משרד האוצר, אגף המכס והמע"מ [פורסם בנבו] [59] וכן א' ברק שיקול דעת שיפוטי [75], בעמ' 473)). עקרון תום-הלב קובע רמת התנהגות של אנשים הדואגים, כל אחד לאינטרס שלו עצמו. עקרון תום-הלב קובע כי השמירה על האינטרס העצמי צריכה להיות הוגנת ותוך התחשבות בציפיות מוצדקות ובהסתמכות ראויה של הצד האחר. אדם לאדם – לא זאב, ולא מלאך; אדם לאדם – אדם…"

32. בביקור שקיימתי התרשמתי כי העמדת רכבים במקומות הבאים תהווה שימוש סביר ברכוש המשותף ולא תפגע ביכולת התמרון של הצדדים להליך לחניותיהם:

במיקום המסומן X ניתן להעמיד רכב באופן שיהווה שימוש סביר.

במיקומים המסומנים Y ו-Z ניתן להעמיד שני רכבים בניצב לשביל הגישה באופן שיהווה שימוש סביר.

במיקום המסומן T ניתן להעמיד רכב באופן שיהווה שימוש סביר.

33. תנאי לאמור הוא שהעמדת הרכב לא תגלוש לשביל המשותף או לשטח התמרון.

34. החניית רכבים במשטח הגרנוליט מותרת. כל צד רשאי להעמיד שם רכב אחד באחת משתי החניות הקיימות שם.

35. העמדת רכבים ולו לרגע בשטח התמרון או על גבי שביל הגישה לחניות אסורה.

36. הצדדים רשאים להעמיד רכבים בבחינת "כל הקודם זוכה" במקומות הבאים שסומנו על ידי בתשריט לעיל:

במיקום המסומן X ניתן להעמיד רכב באופן שיהווה שימוש סביר.

במיקום המסומן Y ו-Z ניתן להעמיד שני רכבים בניצב לשביל הגישה באופן שיהווה שימוש סביר.

במיקום המסומן T ניתן להעמיד רכב באופן שיהווה שימוש סביר.

תנאי לאמור הוא שהעמדת הרכב לא תגלוש לשביל המשותף או לשטח התמרון ושהגיזום הנדרש לצורך חניה במקום לא ייעשה מעבר למינימום הנדרש.

37. ניתן בזאת צו מניעה קבוע שיאסור על החניית רכבים בשטחים אחרים מאלו שפורטו לעיל כל עוד לא יסכימו שני בעלי הדירות במבנה II על חניית רכבים באותם שטחים.

עורך דין סכסוכי שכנים מומלץ בחיפה

עורך דין סכסוכי שכנים מומלץ בקריות

עורך דין  סכסוך שכנים ביקנעם

עורך דין  סכסוכי שכנים בחדרה.

עורך דין  סכסוכי שכנים בהרצליה.

עורך דין סכסוכי שכנים בנתניה

מחפשים עורך דין  סכסוכי שכנים עם ניסיון והמלצות?  אבירם כהן ושות' משרד עורך דין  

פנו אלינו אל משרד עו"ד אבירם כהן  ושות' משרד עורכי דין מקרקעין ונדל"ן בחיפה, הרצליה,יקנעם ,חיפה, חדרה.  טל' – 04-8643926, פלא: 0528772822, מייל: aviramclaw@gmail.com

המאמר נרשם על ידי :

עורך דין  סכסוכי שכנים מומלץ בחיפה.

עורך דין  סכסוכי שכנים מומלץ בחדרה.

עורך דין  סכסוכי שכנים מומלץ ביוקנעם.

עורך דין  סכסוכי שכנים מומלץ בהרצליה.

עורך דין  סכסוכי שכנים מומלץ בתל-אביב.

לייעוץ בנושא סכסוכי שכנים   יש לפנות למשרד עו"ד אבירם כהן ושות'

סניף חדרה – רחוב שכטמן 10, חדרה, מול החוף .

סניף חיפה, רח' שד' פלי"ם 2 –  טל:  04-8645801

סניף תל-אביב, רח' הארבעה 28  – טל: 0733701874

 אין באמור לעיל  בכדי להוות תחליף לייעוץ משפטי, אלא כמידע כללי בלבד.