הלכה פסוקה היא כי חוזה, הניתן לפירושים שונים, יש לפרשו לרעת המנסח
בסעיף 25 ב(1) לחוק החוזים: להלן הסעיף
"חוזה הניתן לפירושים שונים והיתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו"
מהסעיף נלמד כאשר יחסי הכוחות בין הצדדים לא שווים לדוגמא עו"ד או חברת ביטוח שמנסחים הסכם וכנגד נמצא צד לא מיוצג כגון לקוח, אזי במצב זה כאשר ניתן לפרש את החוזה בשני פירושים שונים, הפירוש שייתן בית המשפט הוא לרעת המנסח.
בפס"ד הבאים נידונה ההלכה לעיל נקבע:
עע (ארצי) 529/09 ארז נאורי נ' National Semiconductor (I.C) Ltd
"בפסיקתנו כללי פרשנות החוזים מבוססים על סעיף 25 לחוק החוזים. לפי הפסיקה, חוזה מתפרש לפי אומד דעת הצדדים עליו למד הפרשן מלשון החוזה והנסיבות החיצוניות לו. האינדיקציה הראשונה לגבי משמעות חוזה היא לשונו, וכאשר לשון החוזה מצביעה בבירור על כוונת הצדדים, אין צורך ללכת מעבר לה. מקום שאין בלשון כדי להתחקות אחר כוונת הצדדים, יש לפנות לנסיבות החיצוניות לחוזה. בנוסף, על הפרשן לשקול האם הפרשנות המובאת בפניו עומדת במבחן ההגיון המסחרי, ואם אין היא מביאה לתוצאה אבסורדית. כמו כן, במקרה שבפני הפרשן מוצעות שתי פרשנויות סבירות במידה שווה פחות או יותר, יש לפרש את החוזה לרעת המנסח."
רע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מוריאנו
"כלל- הפרשנות כנגד המנסח, שקנה לעצמו אחיזה איתנה בפרשנות חוזי ביטוח, ישים בנסיבות שבהן טקסט מסוים נתון לשני פירושים סבירים. במקרה כזה יועדף אותו הפירוש מבין השניים הפועל לרעת האינטרס של המנסח. הגיון הכלל טמון בשליטת המנסח על תוכן הטקסט. ההנחה היא שהמנסח טרח להבטיח זכויותיו בעת ניסוח המסמך, בייחוד כשמדובר על בעל דין, אשר לו כוח והשפעה כדוגמת חברת ביטוח, הניצבת מול האזרח, היחיד, הנזקק לשירותי הביטוח. אם המנסח שדאג לענייניו יצר נוסח בעל משמעויות שונות, אין הוא יכול לבחור לעצמו דווקא את החלופה הנוחה לו ביותר. נהפוך הוא, יועדף פירוש אפשרי המבטא הגנה טובה יותר של אינטרס המבוטח"
מאמר זה נכתב על ידי אבירם כהן – משרד עורכי דין המתמחה במשפט האזרחי – מסחרי. המאמר איננו מהווה חלופה לייעוץ משפטי.