באילו מקרים בית המשפט או בית הדין הרבני יפסקו על חלוקה לא שיוויונית בעת הגירושין?
חוק יחסי ממון בסעיף 5 מגדיר כי כאשר בני זוג מתגרשים זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג מלבד נכסים שהיו לפני הנישואין והובאו לנישואין או נכסים שקבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין
אך ישנם מקרים בהם בית המשפט פוסק על חלוקה לא שוויונית הנלמדת מכח סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון להלן הסעיף :
(8) ראה בית המשפט או בית הדין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי הוא, לבקשת אחד מבני הזוג – אם לא נפסק בדבר יחסי הממון בפסק דין להתרת נישואין – לעשות אחת או יותר מאלה במסגרת איזון המשאבים
(2)לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע בהתחשב, בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג
נלמד כי ישנם נסיבות מיוחדות שבהן בית המשפט פוסק על חלוקה לא שוויונית ואשר נקבעו בפסיקה והן :
- נסיבות הקשורות ביכולות הכלכליות של כל אחד מהצדדים לאחר גירושיהם (יכולת הכנסה, נכסי קריירה וכיו"ב); אלה הן נסיבות "קלאסיות" העונות על הגדרת כב' ביהמ"ש המחוזי של "חוסר איזון בולט באופן מיוחד", מבחינה כלכלית;
- נסיבות מיוחדות הקשורות בצבירות הנכסים על שם מי מבני הזוג- מקרה בו לאחד מהצדדים נכסים "חיצוניים" רבים (מירושה או ממתנות), מקרה בו אחד הצדדים בחר להכניס את זכויותיו החיצוניות לתוך הקופה המשותפת בעוד השני מסרב לעשות כן, וכיו"ב
- נסיבות הקשורות בהתנהגות מי מהצדדים- מקרים בהם התנהגות הצדדים מביאה לכך שתחושת הצדק מתקוממת כנגד יישום פשטני של הוראות חוק יחסי ממון; כך למשל במקרים של פירוד ממושך בין הצדדים (למול אורך חיי הנישואין), מקרים של הימורים והוצאת נכסים לטובת מעילה באימון, ויש הסוברים כי גם מקום בו מדובר באלימות.
יודגש כי בית המשפט נוהג לעשות שימוש בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון במקרים חריגים.