המאמר נרשם ע"י עורך דין גירושין בחיפה  – עו"ד אבירם כהן

עורך דין משפחה בחיפה – עו"ד אבירם כהן

עורך דין גירושין בתל–אביב  – עו"ד אבירם כהן

עורך דין משפחה בתל–אביב – עו"ד אבירם כהן

סוגיה זו נידונה בתיק: 19245-06-20

רקע עובדתי

1. הצדדים נישאו כדמוי בשנת 2014 והתגרשו בשנת 2019. מנישואיהם נולד בנם, יליד 00.00.15 (בן כחמש שנים היום) (להלן – "הילד").
2. ענייני משמורת הילד נידונו בבית הדין הרבני האזורי בירושלים,
3. ביה"ד בהתאם להמלצות העו"ס נתן תוקף של החלטה, ולפיה הצדדים חולקים זמני שהות שווים בעיקרם, קרי – ימים א', ב' אצל האם, ימים ד', ה' אצל האב, ימי ג' וסופי שבוע לסירוגין
4. בכתב התביעה עתרה האם לחייב את האב לשלם לה עבור מזונות הילד סך 1,450 ₪ (מזון 800 ₪, ביגוד והנעלה 200 ₪, שונות 450 ₪), בצירוף חלקו של הילד בהוצאות המדור ואחזקתו ומחצית מהוצאות החינוך והרפואה וסה"כ תבעה כ – 5,000 ₪ בחודש.

בית המשפט לענייני משפחה פסק:

1. בהתאם לדין האישי החל על הצדדים חלה על האב החובה האבסולוטית במזונותיו ההכרחיים של בנם  היחיד של הצדדים, שטרם הגיע לגיל שש שנים. עם הגיע הילד לגיל שש שנים, החיוב הוא מדין צדקה. ראו: בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונים [פורסם בנבו] (2017) (להלן – "בע"מ 919/15"). סיפוק מזונות לקטין מעבר לצרכים ההכרחיים, הוא כאמור מדין צדקה וחל על שני ההורים, בהתאם ליכולתם. כאן צריך בית המשפט לשקול בין יתר שיקוליו גם את השתכרות האם, השתכרות האב, פוטנציאל השתכרותם ורכושם.
2. חיוב בצרכים הכרחיים יהא שווה לעני ולעשיר. רוצה לומר, כי צרכיו הבסיסיים של קטין אינם נקבעים על פי יכולתו הכלכלית של האב. מדובר בחובה משפטית שהקריטריון היחיד לה הוא צרכי הקטינים.
3. באשר לצרכים ההכרחיים, קבעה הפסיקה חזקות עובדתיות, על פיהן עלות צרכיו ההכרחיים של קטין היא בין 1,400 ₪ ל – 1,300 ₪ לחודש, לא כולל הוצאות חינוך, עלות מדור והוצאותיו. ראו: בר"ע (מחוזי ת"א) 1895/02 ב.י. נ' ב.נ. [פורסם בנבו] (2003); ע"מ 789/05 (מחוזי י-ם) ע.ד. נ' ע.י. [פורסם בנבו] (2006); בע"מ 8542/10 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (2010); בע"מ 919/15 [פורסם בנבו] בפסקה 22 לחוות דעת השופט פוגלמן.
4. יש להבחין בין עלות צרכים הכרחיים, לבין עלות כלל צרכי הבסיס. לאחרונה התפתחה בפסיקת בתי המשפט פרקטיקה הקובעת אף חזקות עובדתיות (אשר מטבען ניתנות לסתירה), באשר לעלות החודשית של צרכי הבסיס של ילד, אשר אינם אך בבחינת צרכים הכרחיים. על פי חזקות אלו יש להעריך את עלות צרכי הבסיס של ילד, אף כדי 1,600 ₪ – 1,800 ₪ לחודש (לא כולל חינוך, מדור, הוצאות אחזקת מדור והוצאות רפואיות חריגות). אכן אף פסיקה זו, כמו גם הפסיקה באשר לעלות צרכיו ההכרחיים של ילד, מעוררת קשיים לא מבוטלים, ולו בכל הנוגע לתחולתה הגיאוגרפית – שכן קשה להלום, כי עלות הצרכים הבסיסיים, או עלות הצרכים ההכרחיים, של ילד ביישוב בו מתגוררת אוכלוסייה איתנה כלכלית, תהיה זהה לעלות ביישוב בו מתגוררת אוכלוסייה חלשה כלכלית.
5. סכומי חזקות אלו נכונים לעלות צרכים של ילד השוהה את עיקר זמנו במחיצת אחד מהוריו בלבד. כאמור ברישא של פסק דין זה, הצדדים חולקים ביניהם משמורת משותפת, לפיכך, הדעת נותנת, כי עלות צרכיו הבסיסיים – בשני משקי הבית גם יחד – גבוהה מהעלות, עת שוהה הוא את עיקר העיקרים של זמנו במשק בית אחד. ראו: בע"מ 919/15 בפסקאות 87 – 88 לחוו"ד השופט פוגלמן. בפסיקת בתי המשפט נשמעו גישות, לפיהן יש לאמוד את עלות צרכיו הבסיסיים של ילד במשמורת משותפת (בשני משקי הבית גם יחד) בסך 2,250 ₪ לחודש, ואף זאת ללא עלות חינוך ומדור, ותוך הבאה בחשבון של כלל ההוצאה השולית הפוחתת.
6. 10.ברוח זו יש אף לאמוד את חלקם של הילדים בעלות המדור, ולפיכך ההנחה היא, כי חלקו של ילד אחד בעלות המדור שלו ושל ההורה אצלו הוא שוהה את עיקר זמנו, מגיעה לכדי 30% מעלות המדור בכללותו ועלות מדור שני ילדים היא 40%.
7. חיוב מדין צדקה גילאי 6-15 , יקבע על סמך שלושה פרמטרים:

• האחד, אמידות ההורה – מי שיש בכוחו הכלכלי לזון עצמו כפי צרכיו, ועדיין נותרת בידו היכולת הכלכלית.
• השני, חובת הצדקה היא כלפי נצרך, קרי – כלפי מי שאין בכוחו לדאוג לצרכיו.
• השלישי, כדי מחסורו של הנצרך.– לשם השלמת הדברים יאמר, כי את המונח: "כדי מחסורו של הנצרך", יש לפרש באופן בו יפסקו מזונות הילד בהתאם לאורח החיים לו הורגל, טרם פרוץ הסכסוך בין הצדדים.

1. עת דנים במזונות הילדים מהלך הדיון הוא ראשית בחינת צרכיהם ושנית האופן בו יסופקו צרכים אלו. אף כאשר הורי הילדים בעלי אמצעים, אין בכך כדי לחייב פסיקת מזונות בשיעור גבוה, ואין לפסוק דמי מזונות בשיעור העולה על צרכי הילדים. עוד יאמר, כי ככל תביעה כספית אף תביעת מזונות יש להוכיח, כאשר "המוציא מחברו עליו הראיה". זאת כמובן תוך הבאה בחשבון של אותן חזקות עובדתיות, אשר הנטל לסתרן מוטל על הצד החולק עליהן.
2. 13.התמונה הנפרשת ממעט הראיות שהוגשו היא כי הצדדים אינם ומעולם לא היו משופעי אמצעים, ובגדרי יכולתם זו כלכלו את ילדיהם. בהיעדר כל ראיה אחרת, למעט מקום מגוריהם, והכנסות ההורים, ובשים לב כי משק הבית מנה ארבע נפשות, שכן עם הצדדים חיה בתה של האם מנישואיה הראשונים, וכפי שיפורט להלן, ממעט הראיות החפציות שהוגשו להסיק שעסקינן במשפחה שאורח חייה תואם את העלויות המקובלות במעמד הסוציו אקונומי הנמוך, קרי – עלות צרכי הילד מסתכמת בגדרי עלות הצרכים ההכרחיים, סך 1,300 ₪ – 1,400 ₪ לחודש לא כולל חינוך מדור וכיוב'. ברוח האמור בעניין עלותם הגדולה יותר של צרכי ילד במשמורת משותפת, יש לאמוד את עלות צרכיו ההכרחיים של הילד (בשני משקי הבית יחדיו), בסך 1,700 ₪ לחודש (תוספת של כרבע לעלות צרכים במקרה של משמורת יחידה). השוו: עמ' (חי') 318/05 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (2006).
3. בנוסף לכך יש להעריך את עלות מדורו והוצאות אחזקת מדורו של הילד, בשיעור 30% מעלות מדור ואחזקת המדור בה נושאים הצדדים בגין הוצאה זו. הוצאות מדור האם הן סך 2,630 ₪ (שכ"ד בניכוי סיוע מטעם משרד השיכון). באשר לעלות אחזקת המדור ייאמר, כי לטענת האם זו מסתכמת בסך 550 ₪ לחודש. יצוין, כי טענות האם באשר להוצאות המדור אומנם לא  נתמכו בראיות חפציות, ברם דומני, כי בהתחשב בסוג הדירה ובהרכב משק הבית, המונה 3 נפשות, הוצאות המדור שפירטה האם בכתב תביעתה (חשמל ומים ע"פ מונה, וגז) סבירות.
4. 15.באשר להוצאות שאינן תלויות שהות, בכתב התביעה טענה האם, כי עלותן היא בסך 200 ₪ לחודש עבור הילד (ביגוד הנעלה), ובסיכומיה הבהירה, כי על אף שהצדדים חולקים משמורת משותפת, הרי כי נושאת היא בעיקר העיקרים של ההוצאות שאינן תלויות שהות.
5. 16.לבחינת יכולות הצדדים. עת בוחנים יכולת כלכלית לצרכי תשלום דמי המזונות יש לבחון את ההכנסה בפועל ובכוח, לרבות כושר ההשתכרות, והן את הרכוש אשר עשוי להוות מקור לפירעון דמי המזונות.
6. 17.לא נטען שלמי מהצדדים נכסים העשויים לשמש לשם פירעון דמי המזונות. לעניין השתכרות האם בכוח ובפועל, הרי כי אין מחלוקת שכעת אינה עובדת ומתקיימת מקצבת הבטחת הכנסה המשולמת לה מאת המל"ל
7. 18.יש לקבוע את כושר השתכרות האם בשים לב להכשרתה כגננת, אף שהסמכתה היא כטענתה ממערכת החינוך החרדי, עת עבדה היא בגני ילדים. שעה שמקובלת עליי טענתה בדבר היעדר הכדאיות הכלכלית של הפעלת עסק פרטי כפי שהפעילה ולמעשה אף היעדר היכולת לעשות כן מחמת היעדר מקום פיזי. זאת עת בעבר פעל אותו משפחתון בדירת הצדדים דאז בת החמישה חדרים, ומצב הדברים היום הוא, כי האם מתגוררת בדירה בת שלושה חדרים יחד עם שני ילדיה
8. יש להעמיד את כושר השתכרות האם כדי השכר המינימאלי במשק, קרי – 5,000 ₪ לערך.
9. 20.יש להעריך את כושר השתכרות האב בסך 7,000 ₪ לחודש, כגרסת האם כאמור. יוער, כי קיים אף יסוד למסקנה, שההכנסה האמורה אינה אך בבחינת כושר השתכרות אלא אף השתכרות בפועל.

קביעת המזונות

1. 21.מקום בו שוהה הילד שהות משמעותית שווה בעיקרה במחיצת כל אחד מן הצדדים, הדעת נותנת כי יש להעריך את עלות הוצאות תלויות השהות בהן נושאים הצדדים עבורו בעין כזהות – הוצאות כלכלה – מזון , חומרי ניקוי, צעצועים וכיו"ב.
2. 22.בכל הנוגע לצרכים שאינם תלויי שהות (למעט חינוך ורפואה) שני הצדדים טענו, כי הם נושאים בצרכים אלו, ובפרט רכישת ביגוד
3. 23.בנסיבות אלו לשם קביעת שיעור החיוב במזונות יש להניח, ששני הצדדים נושאים בעין הן בהוצאותיו תלויות השהות של הילד והן בהוצאותיו שאינן תלויות שהות.
4. 24.יש מקום לחייב את האב לשלם לאם סכום בשל מזונות הילד, בעיקר מפאת הפער בין יכולותיהם הכלכליות. יחד עם זאת יש לחלק את החיוב לשתי תקופות: האחת, עד הגיע הילד לגיל שש שנים, שאזי חובת האב במזונותיו הכרחיים מוחלטת; האחרת לאחר הגיע הילד לגיל שש שנים, שאזי חובת שני הצדדים שווה, מדין צדקה.
5. 25.בעת הזו ועד הגיע הילד לגיל שש שנים על האב לשלם לאם את עלות הוצאותיו ההכרחיות של הילד – הן מעשה כלל הוצאותיו בנסיבות העניין – זאת כאמור בשים לב ליכולתם הדלה של הצדדים. מקום בו מצאנו, כי מנקודת מבטה של האם עלות צרכי הילד היא 1,400 ₪ לחודש, בצירוף חלקו של הילד בהוצאות המדור ואחזקת המדור 800 ₪ לערך (30% מתוך 2,630 ₪), אך האב נושא בעין בחלק מהוצאות אלה, נוכח המשמורת המשותפת.
6. יש לחייב את האב לשלם לאם בגין כלל הוצאות הילד, לרבות מדור ואחזקתו, אך למעט חינוך ורפואה, סך 1,800 ₪ לחודש, וזאת מיום הגשת התביעה (8.6.20) ועד הגיע הילד לגיל שש שנים.
7. 27.לאחר הגיע הילד לגיל שש שנים, יש לבחון כאמור את יחסיות יכולותיהם הכלכליות של הצדדים, אל מול צרכי הילד והנשיאה בהם בעין. סך הכנסת משק הבית אותו מקיימת האם הוא כאמור 7,000 ₪ לחודש לערך (כושר השתכרות 5,000 ₪, מזונות עבור בתה 1,750 ₪, קצבת ילדים 340 ₪). לסכום זה יש להוסיף את הסיוע בשכר דירה, אליו אפנה באופן של הפחתה מעלות המדור. הכנסת האב אף היא סך 7,000 ₪ לחודש לערך, וממנה עליו לכלכל נפש אחת פחות ביחס לאם, שכן הוא מטופל אך בבן בעוד האם מטופלת בבן ובבת גם יחד. מהאמור עולה, כי ההוצאות אותן על האם להוציא לשם קיום משק ביתה גבוהות מאלו שעל האב להוציא לשם קיום משק ביתו, ולפיכך הכנסתה הפנויה של האם, לשם מימון מזונות הילד, נופלת משמעותית מהכנסתו הפנויה של האב. בנסיבות אלו סבורני, כי יש לחייב את האב לשלם לאם עבור מזונות הילד, לרבות מדורו והוצאות מדורו, סך 1,200 ₪ לחודש.
8. לסיכום בית המשפט לענייני משפחה פסק כי

1. מיום הגשת התביעה ועד הגיע הילד לגיל שש שנים ישלם האב לידי האב, בגין מזונות הילד, לרבות מדורו ועלות אחזקת מדורו סך 1,800 ₪.

1. עם הגיע הילד לגיל 6 ועד הגיעו לגיל 18 שנים או סיום לימודיו התיכוניים, לפי המאוחר, ישלם האב לאם בגין מזונותיו סך 1,200 ₪ לחודש.

1. ככל שישרת הילד בשירות צבאי חובה, או בשירות לאומי, אזי בתקופת השירות יעמוד החיוב על שליש משיעורו קודם לכן.

המאמר נרשם ע"י עו"ד גירושין בחיפה  – עו"ד אבירם כהן

עו"ד משפחה בחיפה – עו"ד אבירם כהן

עו"ד גירושין בתל–אביב  – עו"ד אבירם כהן

עו"ד משפחה בתל–אביב – עו"ד אבירם כהן

להגשת תביעת מזונות ניתן לפנות אל משרד עו"ד אבירם כהן ושות' :

עורך דין גירושין בחיפה  סניף חיפה, שד' פלי"ם 2 – 04-8645801

עורך דין גירושין בתל–אביב  סניף תל–אביב, רח' הארבעה 28  –