דיני משפחה

Divorce concept with gavel and wooden house and figure on white background

כיצד יפסוק בית המשפט בתביעת אישה לבעלות מחצית דירה שנקנתה לפני הנישואין ע"י הבעל ?

המאמר נרשם ע"י עורך דין גירושין חיפה  עו"ד אבירם כהן

עורך דין משפחה חיפהעו"ד אבירם כהן

עורך דין גירושין תלאביב  עו"ד אבירם כהן

עורך דין משפחה תלאביבעו"ד אבירם כהן

סוגיה זו נידונה בתיק: 22676-08-17

רקע עובדתי

  1. התובעת והמנוח נישאו זל"ז ביום .8.7.97 מנישואים אלו נולדו שני ילדיהם
  2. מערכת היחסים בין הצדדים התאפיינה בעליות ומורדות ובסופו של יום, חתמו הצדדים על הסכם שלום בית. ההסכם אושר וקיבל תוקף של פס"ד.
  3. במסגרת ההסכם לקח המנוח על עצמו התחייבויות שונות, בין היתר, את כל החובות       וההלוואות הרשומים על שמו. התחייב להעביר לאישה סכום חודשי ובנוסף לשאת במלוא הוצאות הבית והקטינים, לרבות מימון לימודיהם ונישואיהם.
  4. כחודש לאחר חתימת ההסכם, טענה התובעת לאלימות מצדו של המנוח, והגישה נגדו      

תלונה במשטרה

  1. בסמוך ליציאת המנוח מבית המגורים, לקה המנוח בליבו,1 ומאז מצבו הבריאותי       התדרדר.  
  2. ביום 10.8.17 הגישה התובעת את התביעה שלפני, לאיזון משאבים, במסגרתה עתרה לקבל מחצית מהזכויות שנצברו במהלך הנישואין וכן עתרה למחצית מהזכויות בדירה. בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי מדובר בנכס חיצוני וכי אם הוא נכלל באיזוןיש לקבוע    כי אף דירתה של אימם מצויה ברח' *** בחיפה (להלן: "הדירה בחיפה,)" שנרכשה על ידה לפני הנישואין ונרשמה על שמההינה בת איזון (כפי שנטען בכתב ההגנה) או משותפת       

מכוח דיני השיתוף הספציפי (כפי שנטען בסיכומים                                                                                                                                          

בית המשפט לענייני משפחה פסק:

הצדדים נישאו בשנת 1997 לפיכך חל עליהם חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ד 1974      

להלן: "החוק/חוק יחסי ממון.)"כפי שיפורט בהמשך, הצדדים ערכו הסכם שלום בית שאיננו הסכם ממון, לפיכך חל בעניינם הסדר איזון המשאבים הקבוע בפרק השני לחוק הקובע שיתוף אובליגטורי דחוי למועד פקיעת הנישואין מחמת גירושין או פטירה של אחד      

מבני הזוג.סעיף 5(א) לחוק,קובע את אופן איזון המשאבים בין הצדדים עם התרת נישואיהם. בהתאם לסעיף נקבע איזון שיוויוני בכלל הרכוש שצברו בני זוג במהלך נישואיהם, זולת ביחס לנכסים שונים שפורטו, ובכללם, נכסים שהיו למי מבני הזוג ערב הנישואין נכסים אלה לא ייכללו במסת הנכסים שלאיזון, כל עוד לא התנו בני הזוג על הוראות החוק בדרך שנקבעה בחוק. לטענת התובעת, חרף העובדה כי הזכויות בדירה רשומות ע"ש המנוח, מדובר "בנכס שהוא בר איזון, ומחצית מהזכויות בנכס שייכות לה.      

                                                                                                                                     אקדים ואומר כי מדובר בטיעון משפטי המבלבל בין שני מושגים שונים נכס בר איזון       

ונכס משותף: אשר לשאלה האם מדובר בנכס בר איזון  קרי האם מדובר בנכס שחוק       

יחסי ממון קובע לגביו כי במועד הקרע שוויו יאוזן בין הצדדים, אין מדובר בנכס       

שהזכויות הקנייניות בו משותפות אלא מדובר בזכות אובליגטורית לקבלת מחצית       

מהשווי במועד הקרע. להבדיל, טענה לשיתוף בזכויות בנכס, מקורן בטענות לשיתוף קנייני וזאת מכוח דיני השיתוף הספציפי .

לתיק צורף הסכם המכר במסגרתו רכש המנוח את הזכויות בדירה ב          

הדירה, אם כן, נרכשה לפני הנישואין כאמור,התובעת והמנוח נישאו זל"ז ביום 8/7/97           

וככזו איננה נכס בר איזון, בהתאם להוראת סעיף 5(א)1 לחוק. 

בחינת טענות התובעת לזכויות בדירה ב מכוח דיני השיתוף הספציפי   

בהתאם להלכה הפסוקה, הלכת השיתוף היוצרת שיתוף קנייני בין בני הזוג אינה דרה       

בכפיפה אחת עם הסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון והיא נדחית מלפניו. יחד       

עם זאת, ניתן, בנסיבות מסוימות, להוכיח כוונה ספציפית של הצדדים לשיתוף בנכס       

מסוים, הכל כפי שיפורט להלן:   

הלכת השיתוף הינה יציר הפסיקה. היא מקימה חזקה לפיה בני זוג שניהלו יחסי נישואין       

תקינים ותרמו למאמץ המשפחתי במשותף, זוכים בחלקים שווים בנכסים שנצברו במהלך       

חייהם המשותפים, בין אם אלה רשומים על שם שני בני הזוג ובין על שם אחד מהם.               

הפסיקה הגדירה את חזקת השיתוף כ"חזקה החלה לגבי בניזוג המנהלים אורח חיים       

תקין ושהתנהגותם מגלה מאמץ משותף, כי הרכוש שנצבר במהלך הנישואין מצוי       

בבעלותם המשותפת. השותפות נלמדת מנסיבות החיים המשותפים ומגמירות הדעת       

המיוחסת לצדדים. החזקה נשענת על קונסטרוקציה חוזית שעניינה הסכם משתמע בין       

הצדדים, לפיו הם שותפים שווים בזכויות   

לאורך השנים, התפחתה בפסיקה מגמה של הרחבת הלכת השיתוף, הן באמצעות שימת       

דגש על התנאי של מאמץ משותף שפורש באופן מרחיב , תוך דרישה מינימליסטית של       

חיים תקינים כאשר כיום נדרש כי לצורך עמידה בדרישת אורח חיים תקין,דיבחיים

תחת קורת גג אחת והיעדר קרע או פירוד של ממש, אף אם  חיי הצדדים לא התנהלו על מי מנוחות.

ולגבי דרישת ה"מאמץ המשותף" נקבע כי אינו חייב שיבוא לידי ביטוי דווקא בתרומה       

כספית לקופת המשפחה אלא אפשר שיתבטא בתרומה לניהול משק הבית וגידול הילדים.

בהתאם לפסיקה, הוראות חוק יחסי ממון אינן מונעות יצירת שיתוף בנכס ספציפי מכח       

הדין הכללי על פי נסיבותיו של כל מקרה. לעניין זה ר' ע"א 1915/91 יעקובי נ' יעקובי,       

על מנת לקבוע את זכויות כל אחד מבני הזוג ברכוש במהלך חיי הנישואין, ניתן       

לפנות לדיני החוזים, לדיני הקניין, לדיני הנאמנות, לדיני השליחות, לדיני עשיית עושר       

במשפט, לעקרון תום הלב ולכל אותם כלים הנתונים בידינו, כדי לקבוע בעלות אמיתית ולא פורמאלית ברכוש.

לעניין נטל ההוכחה, נקבע כי נטל ההוכחה לקיומה של כוונה שיתוף ביחס לנכס "חיצוני,"       

מוטל על הטוען לקיומה רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי, ,)2002 כאשר נדרשת הוכחה ממשית וחיובית לכוונת השיתוף, ואין להסתפק בעצם קיומם של חיי נישואים משותפים

 

תחת קורת גג אחת והיעדר קרע או פירוד של ממש .שאלת הוכחת כוונת שיתוף בנכס ספציפי היא שאלה שבעובדה שתיבחן בהתאם לאומד דעתם של הצדדים, הסכמתם וכן נסיבות חייהם לרבות ביחס לנכס הספציפי .על מנת לקבוע כי רכוש הינו בבחינת "רכוש משותף," יש לבחון האם היתה כוונה ליצור שיתוף ספציפי,אם לאו, ואם עלה בידי הטוען לשיתוף להוכיח את אותו "דבר מה נוסף" שיעיד על כוונת       שיתוף בנכס הספציפי  בבע"מ 1398/11 אלמונית נ' אלמוני26.12.12 ציין כב' השופט עמית מס' מבחני עזר ופרמטרים בשאלת הוכחת השיתוף מכוח הדין הכללי, כאשר הודגש כי אין מדובר       ברשימה סגורה: האם הדירה הובאה על ידי אחד מבני הזוג לנישואין או נרכשה על ידי אחד מבני הזוג לאחר הנישואין; האם הדירה נתקבלה בתקופת הנישואין מכוח ירושה או מתנה, שאז נדרשת לטעמי מידה גדולה יותר של הוכחה. הדבר נכון במיוחד לגבי דירה שנתקבלה במתנה במהלך תקופת הנישואין, מן הטעם שיש ליתן משקל לכך שנותן המתנה בחר להעניקה רק לאחד מבני הזוג ולכך שבן הזוג השני הסכים, גם אם בשתיקה, כי הדירה שנתקבלה במתנה תירשם רק על שם בן הזוג מקבל המתנה; האם גם לבן הזוג השני יש      דירת מגורים או נכס חיצוני אחר שהביא עמו לנישואיו ואשר נותר רשום על שמו; אורך התקופה בה הדירה הייתה רשומה על שם אחד מבני הזוג ומספר השנים בהם התגוררו בני  הזוג בדירה (ככל שהתקופה קצרה יותר נדרשת מידה רבה יותר של הוכחה לשיתוף בדירה; אורך חיי הנישואין עד לקרע או עד לגירושין (ככל שתקופת הנישואין קצרה יותרנדרשת מידה רבה יותר של הוכחה לשיתוף בדירה; האם ניטלה הלוואה בגינה נרשם  משכון/משכנתא על הדירה, ואשר שולמה לאורך השנים על ידי בני הזוג במשותף; שיפוץ מסיבי או תוספת בניה מהותית שמומנה על ידי שני בני הזוג; התנהגות הצדדים אווירה      כללית של שיתוף ושל מאמץ משותף נסיבות ספציפיות נוספות כגון יצירת מצג בפני בן הזוג השני.בית המשפט ראה כ"דבר מה נוסף" שדי בו כדי לבסס כוונת שיתוף כאשר הוכח שהצדדים ערכו שיפוץ מסיבי בבית, או כאשר הוצגו ראיות לכך שהייתה הבטחה או כוונה מפורשת להפוך את הנכס לנכס משותף.לעניין ההשקעה נקבע כי על מנת להוכיח שיתוף נדרש בן הזוג הטוען לכך להוכיח "השקעה כספית רצינית שאינה בטלה בשישים.במקרה אחר נקבע שיתוף בנכסי מקרקעין שלא שימשו למגורים, שרכש הבעל לפני נישואי הצדדים, במקרה בו דמי השכירות שהתקבלו הופקדו לחשבון בנק משותף, המשכנתא שולמה מאותו חשבון בנק,ועל רקע התנהגות כללית של בני הזוג שבחרו להתגורר בשכירות ולהשקיע כספיהם בנכסי      מקרקעין.

מן הכלל אל הפרט

יישום המבחנים שנקבעו בפסיקה מוביל למסקנה כי במקרה זה אין להכיר בזכותה של       

       התובעת בדירה מכוח דיני השיתוף הספציפי, וכי לא הוכחה כל כוונת שיתוף של          

התובעת והמנוח בהתייחס לדירה זו.הדירה נרכשה כאמור ע"י המנוח לפני נישואיו, ונרשמה    על שמו בלבד במהלך ההליכים המשפטיים השונים שניהלו בני הזוג, לא הועלתה האפשרות לשנות את הרישום והדירה נותרה על שמו של המנוח השיתופיות בדירת מגורים אינה עניין של מה בכך:  לא די בעצם קיומם של חיי נישואין משותפים, אף שהיו ממושכים, כדי לקבוע שיתוף בדירת מגורים מכוח דין כללי, שאם תאמר כן, נמצאת מכניס בדלת אחורית את חזקת השיתוף, שאיננה חלה במקביל לחוק.

הצדדיםלאשיפצואתהדירהלאמכספיםמשותפים, ולא בכלל. כאשר נשאלה בעניין השקעות בדירה, השיבה בחקירתה "את החיים שלי השקעתי." זאת ועוד: בבעלות התובעת נכס חיצוני בדמות הדירה בחיפה, שנרכשה לפני הנישואין, נרשמה על שמה, וכל ההכנסות מהדירה נכנסו לחשבון הבנק המנוהל על שמה. מצב בו לשני בני הזוג יש נכסים חיצוניים, והם החליטו לגור בנכס השייך לאיש, כאשר דמי השכירות מהנכס האחר נכנסים לחשבון הבנק של האישה לא בנקל ייקבע כי היתה כוונת שיתוף בנכס בו התגוררו הצדדים, שכן ע"פ הפסיקה, נכונות להכיר בכוונת השיתוף פוחתת כאשר לטוען לשיתוף, יש דירת מגורים או נכס חיצוני אחר שהביא עמו לנישואין ואשר נותר רשום על שמו.        

עו"ד משפחה חיפהעו"ד אבירם כהן

עו"ד גירושין תלאביב  עו"ד אבירם כהן

עו"ד משפחה תלאביבעו"ד אבירם כהן

להגשת תביעת רכוש ניתן לפנות אל משרד עו"ד אבירם כהן ושות' :

עורך דין גירושין בחיפה  סניף חיפה, שד' פלי"ם 2 – 04-8645801

עורך דין גירושין בתלאביב  סניף תלאביב, רח' הארבעה 28 –  0733701874

משרד עו"ד אבירם כהן ושות' מתמחה בכל היבטי דיני משפחה,תוך טיפול מקצועי יסודי ומעמיק בכל מקרה ומקרה לרבות סוגיות מורכבות תוך הפגנת ראיה אסטרטגית של המקרה וידע נרחב בכלל הפסיקות והחקיקות בתחום זה. 

הקלק לשיתוף המאמר

Facebook

משרד עו"ד אבירם כהן ושות'

צרו קשר

טל' – 04-8643926

פקס – 04-8645801

נייד – 052-8772822

שעות פעילות

א' – ה' – 8:00-17:00

ו' – סגור

שבת – סגור

מיקום

שד' פלי"ם 2,

בניין אורן 1, קומה ראשונה,

חיפה, 3309502

תפריט נגישות