מאמר זה  נרשם ע"י  עו"ד אבירם כהן , עו"ד גירושין בחיפה עו"ד משפחה בחיפה

עו"ד גירושין תל–אביב עו"ד משפחה תל–אביב

רקע עובדתי:

1. בית המשפט לענייני משפחה קבע בפסק דין  כי פוטנציאל הכנסתו של האב הוא כ-9,000 ₪ לחודש, והכנסתו הפנויה כ-6,000 ₪ לחודש, וכן, כי פוטנציאל הכנסתה של האם הוא כ-6,500 ₪ לחודש, והכנסתה הפנויה כ-3,000 ₪ לחודש. נקבע, כי על האב לשלם לאם מזונות בסך של 850 ₪ עבור כל אחד מן הקטינים ובסך הכול סך של 2,550 ₪ לחודש עבור שלושתם. האב גם חויב בסך של 1,200 ₪ לחודש כדמי מדור עבור כל הקטינים גם יחד, וכן נקבע, כי הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות חינוך ורפואה חריגות.
2. האב טען כי מאז ניתן פסק–הדין הראשון הלך מצבו הכלכלי והורע עד אשר לאחרונה הוא קרס לחלוטין, כך שהוא אינו מסוגל לפרנס את ילדיו. האב הפנה בטענותיו לפסק–הדין שניתן בבית המשפט העליון בתיק בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית.
3. האב, כך לטענתו, פוטר מעבודתו והכנסתו כיום היא בסך של כ-6,300 ₪ נטו לחודש, ובנוסף, זכאי הוא ל"רשת ביטחון" מן הקיבוץ, כך שסך הכנסתו הוא 7,587 ₪ לחודש. לנוכח האמור, סבור האב, כי יש מקום להורות על ביטול דמי המזונות שנפסקו.
4. בית משפט קמא דחה את בקשתו והאב ערער לבית המשפט המחוזי בחיפה.

בית המשפט המחוזי בחיפה פסק:

1. פסיקה עקבית וארוכת–שנים של בית המשפט העליון קבעה, כי פסק–דין בסוגית מזונות אינו מהווה מעשה בית–דין באופן היוצר מחסום מוחלט בפני התדיינות חוזרת. לפיכך, דלתות בית המשפט תישארנה פתוחות בפני בקשה לשינוי דמי המזונות, וזאת בכפוף לתנאי המפורש והדווקני, שחל שינוי מהותי בנסיבות, בהשוואה למצב שהיה קיים בנקודת המוצא, עת הוכרעה סוגיית המזונות לראשונה.
2. יפים לענייננו דבריו של כב' הנשיא בדימוס, השופט מ. שמגר ז"ל ב–ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, פ"ד לו(3) 187 (להלן: "עניין פייגה"):

"לצורך העניין שלפנינו אין נפקא מינה, אם פסק הדין הקודם ניתן על יסוד הסכמה, אליה הגיעו הצדדים, או על יסוד הכרעה, המתבססת על העדויות, שנשמעו במשפט. בשני המקרים גם יחד תמה בכך ההתדיינות בין הצדדים בשלב הקודם האמור, ונקבע סכום המזונות, להם זכאי מי שתבע אותם. בכך גם נוצרה נקודת המוצא, הפסוקה לכל תביעה עתידה: כידוע, פסק–דין מזונות אינו יוצר מחסום החלטי בפני התדיינות חוזרת, אלא ניתן לשוב ולפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר בפלוגתה פלונית בקשר למזונות, אך זאת בכפיפות לתנאי המפורש והדווקני, שחל שינוי מהותי בנסיבות. אין המדובר בשינוי של מה בכך, ולכן אין בכלל המשפטי, היוצר אפשרות לדיון חוזר, כדי פתיחתו של שער רחב, המתיר התדיינות חוזרת בעניין המזונות, כל אימת שהטינה ההדדית או ניגודי האינטרסים  בין הצדדים דוחפים לכך. נהפוך הוא, ההלכה מגבילה ומצמצמת את הדיון החוזר, כאמור, רק לאותם מקרים, בהם חל שינוי מהותי בהשוואה למצב שבעבר. שינוי בלתי משמעותי על תוצאותיו צריך להיספג על–ידי הצדדים להתדיינות הקודמת, והם חייבים להתאים עצמם למשמעותו, בלי לשוב ולפנות לערכאות. עיקרו של דבר, מבחינה זו אין שוני בין פסק–דין, שהושג על יסוד הסכמה בין הצדדים, לבין פסק–דין, שהכריע בפלוגתאות על יסוד הראיות".

1. ביום 19.07.2017 ניתן פסק–דינו של בית המשפט העליון ב–בע"מ 919, ובמסגרתו נקבע, בין היתר, כהאי לישנא:

"בגילאי 15-6 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה".

1. מכל האמור לעיל, ברי, כי אין בידי לקבל את קביעת בית משפט קמא בפסקה 25 לפסק–דינו, לפיה:

"ראשית, נוכח הלכת בע"מ 919 ולאור הפסיקה כמפורט לעיל, סבורני כי כל שנדרש הוא שינוי נסיבות קל כדי לשנות החיוב במזונות. שנית, דומני כי יש ליתן משקל לעובדה כי מדובר בדמי מזונות אשר נפסקו במסגרת פסק דין מיום 9.6.2015 ולא במסגרת הסכם גירושין כולל."

1. ראשית, כפי שדנתי בפרוטרוט לעיל, אין בידי לקבל, כי די בשינוי נסיבות קל כדי לשנות חיוב במזונות.

לעניין זה אפנה לדבריו של חברי, כב' השופט ח. שרעבי ב–עמ"ש 53288-03-18 פלוני נ' פלונית

"היינו – התנאי של שינוי נסיבות מהותי הוא תנאי הכרחי בכדי לקבל תובענה לשינוי סכום מזונות פסוק, אך לא תנאי מספיק. בנוסף יש צורך בבחינת תום לב של מגיש התובענה (האיש או האישה) בהגשת התובענה".

1. לצד זאת, ובהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, לפיה: "….ואולם, אין זה השיקול היחיד. במסגרת שיקול דעתו על בית המשפט להביט על התמונה בכללותה, ולהכריע לפיה האם בהתחשב במכלול הנסיבות של יחסי הצדדים יש מקום לאפשר דיון מחודש במזונות" (מפי כב' המשנה לנשיאה בדימוס, השופט א. רובינשטיין ב–בע"מ 3148/07 פלוני נ' פלוני.
2. בית המשפט המחוזי סבור כי נסיבות העניין שבפנינו, אף בהסתכלות על התמונה בכללותה ובהתחשב במכלול הנסיבות של יחסי הצדדים אין מקום לשנות את גובה דמי המזונות שנקבעו בפסק–הדין הראשון,מהסיבות הבאות:

א. בית משפט קמא קבע כקביעה עובדתית, כי לא חל בהכנסות הצדדים שינוי המצדיק דיון מחדש בדמי המזונות.

ב. יחד עם זאת, נקבע בפסקה 37 לפסק–הדין, כי: "עם זאת, ולאחר ששקלתי את מצבם הכלכלי הכולל של שני הצדדים, והתנהלותם, סבורני כי עלה בידי התובע להצביע על שינוי נסיבות ברף הנמוך כנדרש ע"פ הפסיקה, שיש בו כדי לאפשר דיון מחדש בדמי המזונות".

1. בית המשפט המחוזי אינו מקבל כלל ועיקר, כי יש ב"התנהלות" הצדדים, כדי להביא לדיון מחודש בסוגית המזונות, ור' עניין פייגה:

" אין המדובר בשינוי של מה בכך, ולכן אין בכלל המשפטי, היוצר אפשרות לדיון חוזר, כדי פתיחתו של שער רחב, המתיר התדיינות חוזרת בעניין המזונות, כל אימת שהטינה ההדדית או ניגודי האינטרסים  בין הצדדים דוחפים לכך."

1. בית המשפט המחוזי אינו מקבל ששינוי ההלכה ב–בע"מ 919 מהווה כר לשינוי הלכות נוספות, מבלי שבית המשפט העליון יעשה כן. משמע, ההלכות הן בדבר דווקנותו הנדרשת של שינוי הנסיבות המהותי בפתיחת דיון מחודש בתיקי מזונות, ר' לעיל עניין פייגה:

" אין המדובר בשינוי של מה בכך, ולכן אין בכלל המשפטי, היוצר אפשרות לדיון חוזר, כדי פתיחתו של שער רחב, המתיר התדיינות חוזרת בעניין המזונות, כל אימת שהטינה ההדדית או ניגודי האינטרסים  בין הצדדים דוחפים לכך. נהפוך הוא, ההלכה מגבילה ומצמצמת את הדיון החוזר, כאמור, רק לאותם מקרים, בהם חל שינוי מהותי בהשוואה למצב שבעבר. שינוי בלתי משמעותי על תוצאותיו צריך להיספג על–ידי הצדדים להתדיינות הקודמת, והם חייבים להתאים עצמם למשמעותו, בלי לשוב ולפנות לערכאות".

1. והן בדבר זהות הסוגיה בין אם מדובר בהסכם ובין אם מדובר בפסק–דין, ר' עניין פייגה:

"עיקרו של דבר, מבחינה זו אין שוני בין פסק–דין, שהושג על יסוד הסכמה בין הצדדים, לבין פסק–דין, שהכריע בפלוגתאות על יסוד הראיות."

משרד עו"ד אבירם כהן ושות' מתמחה בכל היבטי דיני משפחה,תוך טיפול מקצועי יסודי ומעמיק בכל מקרה ומקרה לרבות סוגיות מורכבות תוך הפגנת ראיה אסטרטגית של המקרה וידע נרחב בכלל הפסיקות והחקיקות בתחום זה.